תשובות מאת הרב דוד שלום נקי שליט"א 
לשאול את הרב שאלה לחץ כאן
 

1   2   3   4   5    6   7

 

 

 

שאלה - 14102021#

שם השואל/ת:  אורן

שאלה: 

כתוב את השאלה כאן: במשך 20 שנה נהגנו לאכול שמיטה לחומרה לאחר שראינו את דבריו בהלכה ובאגדה החלטנו לאכול היתר מכירה האם נכון לעשות כן? או עדיין כדאי להחמיר.  ומה נהג מרן בשנותיו האחרונות לגבי היתר המכירה האם הוא החמיר או שאכל היתר מכירה באם צריך להחמיר שמיטה לחומרה אם התוצרת של היתר מכירה טובה ואכותית יותר?

תשובה:  

אנחנו אוכלים היתר מכירה כמו שמרן אכל ולא צריכים להתבלבל.

שאלה - 25b032021#

שם השואל/ת:  יוחאי

שאלה: 

כתוב את השאלה כאן: האם מותר לכוון שעון ליום טוב וביום טוב כאשר השעון שבת במצב כבוי לחבר אליו פלטה חשמלית? (כאשר השעון יעבוד לאחר זמן)

תשובה:  

לא מומלץ לעשות ככה.

אלא תחבר את הפלאטה לפני שבת, וביו"ט תסדר את השעון. 

שאלה - 25032021#

שם השואל/ת:  רחמים

שאלה: 

כתוב את השאלה כאן: יש לי חבר שרוצה להתחתן בלי להירשם לרבנות , לערוך חופה אם כתובה טבעת ועדים , הוא בחר בחבר שלו שהוא בעל תשובה לקדש אותו , האם זה מה מותר ? מה הסיכונים ? מה הדין של המקדש ?

תשובה:  

חלילה וחס זה גורם מכשולים ואיסורים רבים השם יצילנו, וכבר היו דברים מעולם. תרחיק אותו מזה כמטחווי קשת. זו גם עבירה על החוק וצפוי לעונש, השם יצילנו.

שאלה - 13012021#

שם השואל/ת:  יצחק

שאלה: קדושת האדם

כתוב את השאלה כאן: אז השאלה שלי היא כזאת הרב בטח מכיר את הגמרא: נדה יג, א: "גופא, רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם. 

1. השאלה שליי איך אדם אמור לנהוג בזמן שהוא מתקלח האם לרחוץ את המקום או שמה זה איסור כי זה עלול להביאו להרהור? 

2. בצעירותיי ממש היינו ילדים ועשינו גרפיטי בשכונה והשם שליי עדיין מופיע על הקיר, האם עליי למחוק או לצבוע את המקום, או שאין צורך בכך כי כבר העירייה תדאג לעניין ויחשדו בי שאני עושה משהו שלא כשורה?
 

תשובה: 

ירחץ על ידי ליפה בלבד ולא יגע כלל ועיקר.

 

אם אתה יכול למחוק תמחק, כמו שאמר שלמה המלך במשלי פרק ד  כד "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ".

 

שאלה - 011220200#

שם השואל/ת:  סהר

שאלה: --

כתוב את השאלה כאן: שלום לרב.
בספר 'הסעודה' בהלכה ובאגדה עמוד 81 פירוש פת הבאה בכיסנין סעיף א- רשום: 'בצק העשוי ככיסים, וממלאים אותו במיני מתיקה...'  מברכים מזונות ועל המחיה לכתחילה (אם לא אוכל שיעור קביעת סעודה).  בספר 'ימי החנוכה' עמוד 123 למטה ועמוד 124 למעלה רשום כי סופגניה האפויה בתנור שעיסתה לא מתוקה ברכתה לכתחילה 'המוציא'. מדוע? הרי לפי סעיף א לפירוש פת הבאה בכיסנין גם אין צורך שהעיסה תהיה מתוקה אלא רק המילוי, אז לא ברור לי מדוע הברכה שונה? ומה ההבדל בין האוכלים האלו? תודה רבה

תשובה: 

כיון שאין מילוי בסופגניה, ואת הריבה ממלאים לאחר האפיה, לכן זה לא נחשב ממולא ככיסים וברכתה המוציא, ככל בצק שנאפה ואינו מתוק. 

 

שאלה - 01122020#

שם השואל/ת:  דרור 

שאלה: בהלכות שבת

כתוב את השאלה כאן: שלום עליכם החיים והברכה לרב ... אשמח לדעת בבקשה לגבי מה שהרב כתב בחוברת השבת בהלכה ובאגדה חלק ב' עמוד 80 לגבי נתינת ווזלין או קרם ידיים על יובש ביד .כפי שהבנתי הרב כתב זאת בשם היביע אומר...וכך גם ראה מעשה רב ...אשמח אם הרב יוכל בבקשה לכתוב תשובה מפורטת עד כמה שאפשר, כי יש לנו בכולל כמה מבוכות בעניין ... תודה ובשורות טובות.

תשובה: 

נראה שכבודו אין לו את המהדורות המחודשות שהובא שם הדברים בהרחבה והעתקתי לך:  [כדאי לדבר עם ר' אריאל יש לו את החדשים]

 

איסור ממרח הוא רק כאשר חפץ שהחומר הנמרח ישאר מרוח, כמו בשעוה על מעטפה, ומשחה על תחבושת הנ"ל, אבל כאשר חפץ שהחומר הנמרח יבלע ולא ישאר ממנו ממשות, אין בזה איסור ממרח.

 

 כן דעת המגן אברהם, ערוך השלחן, מעט מים, תפארת ישראל, תוספת שבת, משנה ברורה, המהרש"ם. וכתב בנוה שלום שכן דעת הארחות חיים והכל בו. וכן הסכימו בשו"ת ערך שי, יד יוסף, מנחת יצחק וויס, הגרש"ז אוירבך, הגאון רבי נחמיה רוטנברג, מנוחת אהבה ועוד. וכתב הגאון רבי חיים פנחס שיינברג: איסור מירוח לא שייך אלא כשמקפיד על השיווי של הנמרח כדרך האומן. ובשו"ת מבית מאיר כתב: שלא שייך ממחק וממרח כלל בגוף האדם, כי תיקונו של הממחק הוא להחליק את החפץ, ובאדם שאינו צריך לתיקון החליקה, אין עליו תורת ממחק. ובשו"ת מטה לוי נשאל אם מותר לסוך תינוקות במשחה בשבת? וכתב: הנני להגיד, כי לדעתי דוקא ברטיה שעל גבי מכה שהיא קשה שהיו נותנים מלפנים על כל מכה, שייך בזה מירוח, אבל במשחה שהיא רכה לא שייך כלל שימרח, ואין זה אלא כמו סיכה. ואפילו משום רפואה אין בו, שאלו התינוקות נהגו לסוכן אפילו בלי רפואה, ומותר לסוכן כדרכן. ע"כ. ובשלחן ערוך המקוצר להרב יצחק רצאבי (חלק ב עמוד רלב, רלה) כתב שמותר למרוח קרם כגון ולווטה על הידים מפני יובש העור, כיון שאין זה נחשב רפואה, וגם אין בזה משום ממחק, וכיוצא בזה התיר מהרי"ץ (ראב"ד בתימן לפני מאתיים שנה) בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן קנט), לסוך את הגוף בחמאה קרושה. וסיכה זו היו רגילים לעשותה לבריאות הגוף ולתענוג, ובפרט לתינוקות קטנים, ואין זה נחשב רפואה. ע"כ. ובשו"ת פעולת צדיק שם כתב: וכן ראיתי למה"ר צאלח שהיה נוהג היתר בדבר, וכן העידו על מה"ר שלום צעדי שכך היה נוהג. ואין לחוש בזה משום מירוח כמו שכתב מרן השלחן ערוך (שיד סי"א): אסור לתת שעוה או שמן עב בנקב החבית לסתמו מפני שהוא ממרח, כי לא אסרו אלא שם ששייך לגזור משום שעוה, אבל לסוך אין לחשוש למירוח. ותדע שכן הוא שהרי בגמרא וכו'. עיין שם. ובשו"ת יביע אומר (חלק ד סימן כח אות יג) אחר שביאר ובירר בארוכה דין זה, ושכן מבואר בראשונים ומרן הבית יוסף, ושכן כתבו במפורש רבים מהאחרונים, אלא שמהם דברו בענין מריחת משחה לחולה שהתירו לו לצורך רפואה, ועל זה כתב וזו לשונו: "והן אמת שבנידונם אי אפשר היה להתיר אלא במקום חולי, שהרי לא התירו חכמים רפואה בשבת אלא לחולה ולא למי שמתחזק והולך כבריא, אולם על פי דברי המגן אברהם יש להקל גם שלא במקום חולי. ויתד היא שלא תמוט". עכ"ל.

 

והנה בספר הליכות שבת (ח"א פל"ג אות ט) כתב, אף שמעיקר הדין מותר למרוח משחה או קרם לשם תענוג, אבל "נהגו" איסור בדבר, משום שקשה להבחין בין סוגי המשחות מה נבלע ומה לא נבלע, והרי זה כ"דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאין להקל". ומשום כך "נהגו כל הנשים" שלא להשתמש בכל סוגי המשחות והקרמים. ואם הידים סדוקות ומורחים כדי לרפאן, יש לאסור משום רפואה. עי"ש. ואחר המחילה מכבוד תורתו הרמה, ראשית, הנה כבר הבאנו לעיל (בענין ברכת הדלקת נרות) בהגדרת מנהג, מה שכתב בשו"ת נודע ביהודה, שלא נקרא מנהג אלא בדבר שידוע שנעשה מתחילה על פי הסכמת חכמי העיר, אבל בלאו הכי מי יאמר לנו שלא נהגו הנשים כן מעצמן אחת מפי חברתה. וכן כתב הגאון החיד"א, שהרבה מנהגים התפשטו על ידי דלת העם, ואין ראיה מהם. וגם בשו"ת דבר משה כתב, שאין להביא ראיה מכל מנהג, שכמה דברים נוהגים העולם מבלי ידיעתם בדינים, ובלי הוראת חכם הבקי בתורה. עי"ש. ואם כן, אף אם נסכים שכך "מנהג הנשים", מנין לנו שנהגו כן מחמת ידיעה בהלכה, נגד מה שהורה גדול הדור, פוסק הדור, מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר רוב ככל הציבור הספרדי בכל העולם פוסק כהוראותיו, וחפץ לדעת רק את פסקיו, ללא חומרות או קולות אחרות, והוא פסק להתיר למרוח על פי כל האחרונים הנ"ל.

 

ושוב ראיתי מה שכתב מרן זצוק"ל (שו"ת יביע אומר הנדפס מחדש חלק ז סימן מא הערה 4) על מקרה אחר, וזה תוכן דבריו: והנה רב ומו"צ בעיר בני ברק העיר לאחר הוראתי, שאין כן מנהגם וכו', ותמהתי עליו אז, שמאיזה מקום בא להעיר נגד הפוסקים, ומה לי במנהג כזה שאין לו שורש ולא ענף בפוסקים. ושוב טען שכיון שכך נהגו, הרי זה דבר התמוה לרבים להורות כן. ונוראות נפלאתי עליו שהוא הוא המורה דבר התמוה לרבים המבינים ויודעים פסקי הלכה. ואמנם הן רבים עתה עם הארץ, צריך ללמדם תורה ולא להשאירם בבורותם ובבערותם, ולומר שהמורה כהלכה הוא מורה דבר התמוה לרבים, פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וכו'. והעיקר להלכה ולמעשה כאמור. עי"ש. שוב ראיתי שזכיתי לכוון בזה לדעתו העליונה והרחבה של מורנו הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א (שו"ת הראשון לציון ח"א עמוד קכט) שכבר העיר בזה כנ"ל וכתב: חבל מאוד שגם כאן לא עיין במה שכתבנו באורך, ולפחות היה לו להזכיר שדעת המגן אברהם שאין איסור ממרח בשבת כשבדעתו שהמשחה תבלע, וכן דעת כמה מחשובי האחרונים. ואיך דחה במחי יד דברי כל האחרונים הנ"ל בטענה מוזרה שכך "מנהג הנשים", ומי קבע שכך המנהג. עי"ש.

 

גם מה שכתב, 'שנהגו איסור, משום שקשה להבחין בין סוגי המשחות, מה נבלע ומה לא נבלע'. לא ידעתי כוונתו, הלוא בליעת המשחה תלויה באדם עצמו ולא בסוגי המשחות, ואם יעסה היטב היטב, המשחה תבלע, אף אם המשחה קצת עבה כווזלין ולא רכה כקרם ידים.

 

ומה שכתב, 'והרי זה כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, שאין להקל'. לא ידעתי לפרש שיחתו, כי הנה כתב מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן ריד ס"א): דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור, הרי זה כאילו קיבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם; הלכך מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ורוצה לחזור בו, צריך שלושה שיתירו לו. לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים, לסייג ופרישות, יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר. אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא נחשב שכאילו קבלום בנדר. ע"כ. ומבואר שרק כאשר האדם יודע שדבר זה מותר, ובכל זאת רוצה להחמיר על עצמו לגדר וסייג, אז אין להקל ללא התרה. והנה לענין מריחת משחה, וכי אותן נשים שנהגו איסור בדבר, ידעו שמן הדין זה מותר אלא שהן נוהגות גדר וסייג, וכי הן למדו את המגן אברהם ואת כל הפוסקים שהביאם מרן זצוק"ל וכנזכר לעיל, וכי הן ידעו שמרן זצוק"ל הכריע להקל וסיים, "ויתד היא שלא תמוט". הלוא ברור שאם היו יודעות, היו עושות כדעת מרן, כפי ששומעות לו בכל ההלכות, בין להקל ובין להחמיר, וכמו שנאמר "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", רק מאחר ולא ידעו הלכה זו על בוריה, לכן נהגו להחמיר מחוסר ידיעה. על כן, רשאים להתיר להן ללא חשש, ואינן צריכות לא התרה ולא כלום.

 

ואף אם יתעקש המתעקש ויאמר שהנשים ידעו שזה מותר ובכל זאת הנהיגו לעצמם חומרא לגדר וסייג, מה שאין הדעת סובלתו כלל, הלוא כתב מרן החיד"א (שיורי ברכה יורה דעה סימן ריד אות ב) בשם הגאון מוהר"ש עמאר, ונראה שאם יש שום צד או שום הוכחה לתלות בטעות אנו תולים, לפי שדבר זה הוא קל מאחר ששורשו מדרבנן. וראיה לדבר מהתוספות בפסחים (נא) שהביאו בשם רבינו נסים במגילת סתרים וכו' וכן משמע במפורש בירושלמי. עכ"ל. וכתב עליו החיד"א, ודברי הרב ז"ל שרירין וקיימין, וזה שנים קודם ראותי דבריו קיימתיו מסברא, והתרתי איזה מנהגים שהתפשטו, והקרוב אלי שנהגו כן בחושבם שהוא אסור. וכתב עוד החיד"א (שם אות ג), ומהר"ש עמאר חקר אם רב העיר הנהיג איזה מנהג, ובני העיר לא ידעו ולא יבינו, כי לא שאל את פיהם, והם סוברים שכך הוא הדין, האם שייך בזה דברים המותרים וכו'. וכתב, שלא שייך בזה דברים המותרים, שהרי הם לא ידעו מזה כלום. וכל שכן אם החכם סבור שכך הדין ולא כיון אל האמת, כאשר רואה כל אדם שבכמה דינים לא כיוונו איזה מורים לאמת, ודאי אינו מנהג כלל. ע"כ. ומרן בשו"ת יביע אומר (חלק י אורח חיים סימן נה  אות כג) הביא ככל הנ"ל, והוסיף מה שכתב החיד"א (מחזיק ברכה יורה דעה סימן ל), "וישנם מנהגים שנהגו בהם ההמון, כי כך נהגו לפרוש מספק ולא היתה בהם הוראת חכם מעולם, והרבנים יושבי על מדין נוהגים לשנות מנהגם, ולנהוג על פי הדין". ואף כאן שנהגו נגד דעת רבים מהפוסקים ומרן זצוק"ל שהתפשטו הוראותיו בכל תפוצות ישראל, תולים אנחנו בטעות, ואין חייבים להמשיך לנהוג ולהחמיר. ואני הקטן יודע בעצמי, שבילדותנו החמרנו בזה, אבל אחר שזכינו לראות את מה שכתב מרן היביע אומר כנ"ל, אורו עינינו ושש ליבנו שהעמידנו על האמת. ועיין עוד בשו"ת יביע אומר (חלק ו אורח חיים סימן לו אות ב). ודו"ק.

 

גם מה שכתב 'ואם הידים סדוקות ומורחים כדי לרפאן, יש לאסור משום רפואה', אחר המחילה, הנה מאחר ודרך העולם שגם מי שאין לו יובש משתמש בקרם ידים, נמצא שאין בזה איסור רפואה, וכמבואר בשלחן ערוך (סימן שכז ס"א): החושש במותניו, לא יסוך שמן וחומץ, כי אין דרך לסוך בשניהם יחד אלא לרפואה, אבל סך בשמן לבדו לרפואה, "כי כן דרך הבריאים לסוך בשמן, ולא ניכר שלרפואה הוא עושה". אבל לא יסוך בשמן ורד, משום שניכר שלרפואה הוא עושה [כי דמיו יקרים]. "ואם הוא מקום שמצוי בו שמן ורד [וממילא אין דמיו יקרים], ודרך בני אדם לסוכו אפילו בלא רפואה, מותר". ע"כ. וכתב בבית יוסף, ובמקום שאין נוהגים לסוך בשמן כי אם לרפואה, בכל שמן אסור, כי ניכר לעיניים שעושה משום רפואה. וכתב המשנה ברורה, ומשום כך אסור לסוך בשמן במדינותינו את הראש שיש בו חטטים [פצעים]. ומבואר שאם יש דרך לסוך בלי רפואה, הרי זה מותר, אף שיש לו פצעים וניכר שכוונתו לרפואה. וכן מפורש בשלחן ערוך (סימן שכח סל"ז): כל אוכלים ומשקים שהם מאכל בריאים, מותר לאוכלם ולשתותם, אף על פי שהם קשים לקצת דברים, "וניכר הדבר שלרפואה הוא עושה, אפילו הכי מותר". ע"כ.

 

שוב ראיתי שכן כתב מרן זצוק"ל (שבת ג שסג) שאפילו מתכוון לרפואה, לא אכפת לן בכוונתו, הואיל ואדם בריא הוא. וכן פירשו הגאון יעב"ץ ומחצית השקל בדעת מרן השלחן ערוך כנ"ל. ומה שהחמיר בזה המגן אברהם, אינו מוכרח, וכמו שכתב המשנה ברורה, ואיני מבין ראיית המגן אברהם כלל מהרמב"ם. וכן תמהו האגלי טל, מאורי אור, מנורה הטהורה, זכור ליצחק הררי. ובספר תורת שבת כתב, לפי עניות דעתי דברי המגן אברהם אינם אמת, ודבריו מוקשים בעצמותם. גם בספר תהלה לדוד כתב, ולפי עניות דעתי אין מקום כלל לחלוק על השלחן ערוך חס ושלום, ותמיהני שאיך גדול כמוהו יהיו דבריו נגד המשנה, והרי דברי השולחן ערוך מבוארים בהרי"ף והרא"ש וכו', והלכה זו של השולחן ערוך מאירה כשמש. וכן פסקו האגרות משה, ציץ אליעזר, באר משה, משנת יעקב, אור לציון, מנוחת אהבה ועוד. וכמה מאחרוני דורנו שהחמירו בזה, נעלם מהם דברי כל האחרונים הנ"ל שדחו דברי המגן אברהם, והסכימו לפסק מרן הבית יוסף שקבלנו הוראותיו, ובפרט שאין זו אלא חומרא באיסור דרבנן, ובשל סופרים הלך אחר המיקל. עכת"ד. ולבד מכל זה, כבר כתב בשלחן ערוך המקוצר הנ"ל שדברים אלו [ווזלין וקרם], אין שם רפואה עליהם, שאינם מרפאים את המכה אלא מרככים ומחליקים את העור, וממילא קל לו לעור להתאחות. (עיין שו"ת יביע אומר חלק ד סימן כז, שבת ג שסג, שפד, תג. שבת ה ג, קלב. ב קב. ועיין עוד להלן בדין פתיחת בקבוקים בשבת).

 

לאור כל האמור, מי שיש לו יובש בידיו, רשאי למרוח מעט ווזלין או קרם ידים, כדי לרכך את מקום הכאב, ובלבד שימרח היטב באופן שתבלע המשחה. [ובהוראות שימוש שעל קרם ידים כתוב: "לעסות היטב על הידים עד לספיגה מלאה".] והוא הדין למי שאין לו יובש כלל, ורוצה רק לעדן ולהחליק את ידיו יותר.

 

וזאת למודעי, כי עיני ראו ולא זר בשבת קודש לתלמיד חכם גדול מאוד שמרח מעט ווזלין על ידו שהיה בה יובש עד שנבלע בעור היטב, ועשה כן בפני מורנו ורבנו הראשון לציון הגאון רבנו יצחק יוסף שליט"א, ואמר לו הרב: "מעשיך נכונים ויציבים על פי הפוסקים הנ"ל, וכמבואר בשו"ת יביע אומר שכאשר מורח מעט ומבליע את המשחה, אין בזה איסור ממרח". וענה הרב המורח: "הרי כתב מרן על זה, ויתד היא שלא תמוט". ישמע חכם ויוסף לקח.

 

משחה לתינוק וחולה

תינוק שהתאדם עורו בין רגליו, מותר למרוח לו משחה באופן שיבליע אותה בגופו. וכן תינוק שיש לו כאבים בחניכיים מבקיעת שיניו, מותר למרוח לו משחה סביב החניכיים כדי להרגיעו, וימרח היטב עד שתבלע בחניכיים. ואין בזה חשש איסור רפואה, כי תינוק דינו כחולה שאין בו סכנה שצרכי רפואתו מותרים בשבת. (שבת ג שפד, שפו)

 

הנותן משחה עבה על התינוק באופן שאינו מבליעה, יזלף אותה מבלי למרוח

 

שאלה - 21102020#

שם השואל/ת:  -

שאלה: מעשר תשפ"א

כתוב את השאלה כאן: שלום כבוד הרב, שנת תשפ"א היא שנת מעשר עני.  האם כבוד הרב יכול לשלוח לנו את הנוסח שצריךלומר בדיוק בעניין מעשרות של השנה תשפ"א. (כלומר אם לומר מעשר שני גם?) וכמה נותנים מעשר עני?? תודה רבה.

תשובה: 

מעשר שני נותנים בשנות א' ב' ד' ה' לשמיטה, ומעשר עני נותנים בשנות ג' ו' לשמיטה. אלא שיש להבהיר את החילוק בין פירות האילן לתבואה, ירקות וקטניות, בענין חשבון קביעת שנים אלו.

 

חשבון השנים למעשר תבואה וקטניות

באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר של תבואה וקטניות. כלומר: כל מין שגדל עד ראש השנה, נקבע מעשרו כפי אותה שנה, שאם אותה שנה היא השנה השניה לשמיטה, מפריש ממנו מעשר שני. ואם אותה שנה היא השנה השלישית לשמיטה, מפריש ממנו מעשר עני. אלא שכמה צריך לגדול, כדי שנחשיב אותו שגדל כבר בשנה זו? - משיגיע לעונת המעשרות, [ובתבואה היינו שגדלה שליש. ובקטניות, עיין ברמב"ם (מעשר פ"ב ה"ה) זמנו של כל מין]. ולכן כל שהגיע לעונת המעשרות עד ראש השנה, מפרישים ממנו מעשר כפי השנה שעברה, אבל אם הגיע לעונת המעשרות לאחר ראש השנה, מפרישים ממנו מעשר כפי השנה החדשה. למשל: חיטים שהגיעו לשליש גידולם במשך השנה השניה, לפני ראש השנה של השנה השלישית - מפרישים מהם מעשר שני, אבל אם הגיעו לשליש רק לאחר ראש השנה של שלישית - מפרישים מהם מעשר עני. (סימן שלא סעיף קכה)

 

חשבון השנים למעשר ירקות

גם בירקות, ראש השנה למעשר הוא באחד בתשרי. אלא שהמודד אינו לפי עונת המעשרות, אלא לפי שעת הלקיטה, ולכן כל שלקט את הירק עד ראש השנה, מפריש ממנו מעשר כפי השנה שעברה, אבל אם לקט אותו לאחר ראש השנה, מפריש ממנו מעשר כפי השנה החדשה. למשל: מלפפונים שנלקטו במשך השנה השניה, עד ראש השנה של השנה השלישית - מפריש מהם מעשר שני. אבל אם נלקטו לאחר ראש השנה של שלישית - מפריש מהם מעשר עני. (סימן שלא סעיף קכו. ריא)

 

חשבון השנים למעשר פירות האילן

בט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשר של פירות האילן, [לבד מאתרוג שדינו כדלהלן]. והיינו, שכל הפירות שהגיעו לעונת המעשרות [כלומר: שחנטו - שאפשר לזרוע מהם ויצמח, כמבואר לעיל] עד ט"ו בשבט, מפריש מהם מעשר כפי השנה שעברה, אבל אם הגיעו לעונת המעשרות לאחר ט"ו בשבט, מפריש מהם מעשר כפי שנה זו. למשל: תפוחים שגדלו עד ט"ו בשבט שבשנה השלישית - מפריש מהם כפי השנה שעברה דהיינו מעשר שני, אבל אם גדלו לאחר ט"ו בשבט של שלישית - מפריש מהם מעשר עני. (סימן שלא סעיף קכה. ב"ש קעג. ריא)

 

 

נוסח הברכה וההפרשה לטבל ודאי

המפריש תרומות ומעשרות מפירות שהם טבל ודאי, וכגון שקטף פירות מהעץ שבחצרו, או שיש לו מטע וכדומה - יפריש בברכה. ויאמר כך [בהבנת הדברים כנ"ל]:

לוקח מעט יותר מאחד ממאה [1% ומעט יותר] מכמות הפירות, ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.

 

ואומר: אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד יִשָּאֵר טֶבֶל. (אם מפריש כמה מינים יוסיף: כָּל מִין בְּנִפְרָד). וְהַיּוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד, הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ עַל הַכֹּל. (אם מפריש כמה מינים יוסיף: כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶאָמַרְתִי שֶיִשָּאֵר טֶבֶל, עִם שְאַר הַכַּמּוּת הָרְאוּיָה בְּצַד צְפוֹנם שֶׁל הַפֵּרוֹת, (כָּל מִין עַל מִינוֹ), הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶמּוּנַח בַּצַּד שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר על הכל. (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

 

אם צריך להפריש מעשר עני יוסיף:

וּמַעֲשֵׂר עָנִי בִּדְרוֹמם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

 

אם צריך להפריש מעשר שני יוסיף:

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ). ויברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. ואומר: וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע, בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

אם הוא מסופק אם צריך להפריש מעשר עני או מעשר שני, יאמר:

וְאִם צָרִיך מַעֲשֵׂר עָנִי, יְהֵא בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ). וְאִם צָרִיך מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יְהֵא בִּדְרוֹמָם שֶׁל הַפֵּרוֹת. (כָּל מִין עַל מִינוֹ), וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע, בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

 

לאחר ההפרשה, יתן "מעשר ראשון" [9% מהפירות] ללוי. ואם היה צריך בוודאות להפריש "מעשר עני" - יתן 9% מהפירות לעניים. אולם רשאי לאכול מהפירות אף כשעדיין לא נתן ללוי ולעני, אך יזדרז לתת.

 

שאלה - 25052020#

שם השואל/ת:  שחר

שאלה: חזן עם נעלי בית או סמארטפון במקום סידור

כתוב את השאלה כאן: שלום לרב, אצלנו בישוב, פעמים שמעלים חזן עם נעלי בית ("נעלי אצבע") ומכנסיים קצרים או שהחזן מתפלל מתוךסמארטפון במקום לפתוח סידור. קשה לי מאוד לראות דברים אלו ונדמה לענ"ד שזה סותר את קדושת בית הכנסת. פניתי לרב הישוב בנושא, אך טען בפניי שזה יבייש את האנשים אם יעיר להם או ינחה לאסור. אני אישית יוצא בשקט, בלי שישימו לב במידה ועולה חזן כזה ומתפלל במקום אחר אם יש מניין או יחיד במידה ואין מניין. רציתי לשאול את הרב אם אני עושה נכון או שעליי להישאר במניין זה? לכתכילה כמובן שאני משתדל להתפלל במקום אחר כדי לא להיתקל בזה, אך בתקופת הקורונה לא הייתה בידי ברירה אחרת. אשמח לתשובת הרב במייל.

תשובה: 

לצערנו הרב, ישנם כאלו שחוששים מהציבור שאולי לא יאהב אותם מספיק, ולכן אינם מעירים להם כלום, ותירוצים בעלמא של פגיעה וכיוצא בזה, הרי אפשר להסביר לציבור בנעימות, ובצורה כללית, ואף אחד לא יפגע, הרי כל אדם נורמלי מבין שזה לא כבוד להתפלל כך, וכ"ש לעלות ש"צ.

 

על כן, מצות התוכחה מוטלת עליך, ואשריך שזכית במצוה, תסביר להם בצורה נעימה שלא מתאים ככה לעלות ש"צ, והכי טוב שתדבר עם אותם המועדים בזה פנים אל פנים. בהצלחה.

 

שאלה - 01072020#

שם השואל/ת:  שי

שאלה: קריאת שמע שעל המיטה

כתוב את השאלה כאן:  רשמת בספר בקריאת שמע של המיטה גם אם עבר זמן חצות יש לברך וכן עשה מורנו הרב עובדיה יוסף זצוקל. ושמעתי מאחד האברכים שמרן חזר בו מזה ולא מברכים. האם זה נכון ? ושאלה שניה אני קונה הרבה את הספרים שלך לצורך זיכוי הרבים וכל פעם שאני רוכש מרמלה או מלוד או מאור יהודה תמיד חסרים ספרים. איפה אני יכול להזמין 200 ספרים לזיכוי הרבים ?

תשובה: 

א. כך ההלכה לברך גם לאחר חצות, וכן מפורש בשו"ת יחה דעת החדש חלק ז סימן לט.

 

ב. מאיזה עיר אתה, לפ"ז נכוון אותך בס"ד.

 

שאלה - 15102020#

שם השואל/ת:  נאור

שאלה: לגבי פסיק רישא מהספר שבת בהלכה ובאגדה

כתוב את השאלה כאן:  שלום לכבוד הרב, אני לומד ברוך השם הרבה מהספר השבת בהלכה ובאגדה ונתקלתי בקושי מסוים אולי הרב יעזור לי. בהלכות שבת בנושא " פסיק רישא " הרב הביא כמה מהראשונים שפוסקים ש" פסיק רישא שלא אכפת לו באיסור תורה מותר" חלק מהראשונים שהרב הביא נמצאים גם הרי"ף והרמב"ם ואיפה שלא חיפשתי לא מצאתי דעה כזאת בשום מקום. אולי הרב יתן לי את המקורות תודה מראש ויישר כוח !

תשובה: 

שביל זה כתבו מקורות בחוברת.

עיין שו"ת יביע אומר חלק ד סימן לד, חלק ה סימן כז, חלק ט סימן לה. חזו"ע שבת ד רטז, רמו, תה. שבת ה קי, קנג, קנו, רכג, שסג. שבת ו פז, קח ועוד.)

 

שאלה - 16082020#

שם השואל/ת:  רחמים

שאלה: טבילה לפני חתונה

כתוב את השאלה כאן:  שלום אני מתחתן ביום חמישי הקרוב ערב ראש חודש אלול, הבת זוג לא לקחה גלולות ומהלחץ היום השביעי של השבעה נקיים יוצא ביום החופה , החופה נערכת לפני שקיעה מה עלינו לעשות ? ממש דחוף לנו שהיא כן טטבול לפני החופה

תשובה: 

מותר לה לטבול ביום, בגלל שברור שהם לא מתייחדים החתן והכלה עד הלילה שיבואו לביתם. וחשוב ומומלץ מאוד לקחת כדורים בהמשך, כי לצערנו הרב, כמה מכשולים קראו מחמת שפעמים שהכלה מקבלת מחזור מהר לפני שהספיקה להיטהר שוב לאחר בעילת מצוה, ונגרמים תקלות בעוונות, מחמת שהזמן מתארך עד לטהרתה הבאה. ישמע חכם ויוסף לקח שתיקח כדורים לזמן ממושך עד שירגעו הרוחות, והכל על מקומו יבוא בשלום, ולא חלילה יבואו אפילו לחשש כל שהוא של איסורי כרת בר מינן, השם יצילנו. ואשרי המדבר על אוזן שומעת.  

שאלה - 15092020#

שם השואל/ת:  עוז

כתוב את השאלה כאן: לפי הרב עובדיה באיזה מצבים האיש פטור מלישון בסוכה (בשבעת ימי סוכות) בשביל אישתו?

תשובה:

תשובה: 

למה אתה לא פותח חוברת סוכות כתוב במפורש 

 

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְלָדִים קְטַנִּים הָרְגִילִים לְהִתְעוֹרֵר בַּלַּיְלָה וְלִבְכּוֹת, וְצָרִיךְ לְטַפֵּל בָּהֶם, וְרַעְיָתוֹ חַלָּשָׁה וְאֵין בִּיכָלְתָּהּ לְטַפֵּל בָּהֶם, וְאִם יִישַׁן בַּסֻּכָּה לֹא יִשְׁמַע אֶת בְּכִיָּתָם וְלֹא יֵדַע מָתַי לָקוּם אֲלֵיהֶם, רַשַּׁאי לִישֹׁן בַּבַּיִת לְצוֹרֵךְ הַטִּפּוּל בַּיְּלָדִים. (ר)

 

אִם הָאִשָּׁה מְפַחֶדֶת לִישֹׁן לְבַדָּהּ בַּבַּיִת, רַשַּׁאי הַבַּעַל לִישֹׁן בַּבַּיִת. (קצו)

 

טוֹב שֶׁגַּם הָאִשָּׁה תִּישַׁן בַּסֻּכָּה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה הַסֻּכָּה מְיֻחֶדֶת לָהֶם בִּלְבַד, וְאָז מִצְוָה גַּם לְקַיֵּם עוֹנָה בַּסֻּכָּה, וְאֵין בָּזֶה חֲשַׁשׁ בִּזְיוֹן הַסֻּכָּה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְאַדְּרַבָּה, הוּא בִּכְלַל צִוּוּי הַתּוֹרָה "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל: "תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ" - כְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם דָּר בְּבֵיתוֹ כָּל הַשָּׁנָה עִם אִשְׁתּוֹ, כָּךְ יָדוּר בְּסֻכָּתוֹ. וְאִם יֶשְׁנָם פְּסוּקִים הַתְּלוּיִים לְקִשּׁוּט בַּסֻּכָּה, אֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹתָם. וּמִכָּל מָקוֹם יַקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם סֻכָּה פְּרָטִית שֶׁיְּשֵׁנִים בָּהּ הֵם בִּלְבַד, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְּשֶׁקֶט וּבְצִנְעָה מִבְּלִי שֶׁיָּחוּשׁוּ בָּהֶם, [וּבִפְרָט יֵשׁ לְהִזָּהֵר בָּזֶה בְּסֻכָּה הַנִּמְצֵאת בְּסָמוּךְ לְסֻכַּת הַשְּׁכֵנִים]. אַךְ אִם אֵין אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת, יְקַיֵּם מִצְוַת עוֹנָה בְּבֵיתוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִישֹׁן בַּסֻּכָּה כְּלָל. וְכֵן פָּסַק הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (סימן תרלט סקי"ח). וְכָתַב בְּבֵאוּר הֲלָכָה: וְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לֹא נֶחְשָׁב תַּשְׁמִישׁ בָּזוּי, כִּי הוּא בִּכְלָל תֵּשְׁבוּ כְּעֵין תָּדוּרוּ. וְגַם בָּעֶצֶם לֹא מִקְרִי תַּשְׁמִישׁ בָּזוּי בְּמָה שֶׁהוּא מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְעוֹנָה. 

 

שאלה - 23092020#

שם השואל/ת:  מיכאל

שאלה: רעיונות לסדרת כיס מחלוקת של ספרי בהלכה ובאגדה

כתוב את השאלה כאן:  בס"ד - רצינו אנחנו הקטנים להציע לרב להוציא 2 סדרות מחלוקות: 1. טהרה בהלכה ובאגדה - ממה שלמדנו הלכות אלו הינם הלכות שצריכים לחזור ולשנות אותם שוב ושוב. חשבנו להציע לחלק את החוברת לכ30 יום. 2. פסח בהלכה באגדה (אפשר גם חגים אחרים) - חלוקה ל30 יום לפני הפסח למשל וכו'. תודה למורנו הרב על הספרים הנפלאים ובע"ה מצפים לספרים חדשים. בתודה מראש, מיכאל

תשובה: 

רעיון נחמד, ה' יזכנו, תתפלל על זה.

 

ישנן הרבה רעיונות יפים, אך הרעיונות האלו עולים הרבה כסף, תתפלל שתהיה כמה שיותר סייעתא דשמיא שנוכל לעשות זאת בקלות. ואשרי הזוכה להיות שותף לרעיונות אלו.

 

שאלה - 23092020#

שם השואל/ת:  נורית

שאלה: תפילת עמידה

כתוב את השאלה כאן:  שלום לכבוד הרב, אני בהיריון שלישי ברוך ה' ויש לי קושי לעמוד במקום מספר דקות. אני פתאום מרגישה דופק מהיר,גלי חום בגוף ומעט סחרחורת ופשוט חייבת להתיישב וזה קורה לי באמצע תפילת העמידה לרוב. כול ההריונות חוויתי זאת. מה עליי לעשות בקשר לתפילה?

תשובה:  

להתפלל בישיבה ברגלים צמודות כמו עמידה.

שאלה - 03102020#

שם השואל/ת:  עוז

שאלה: בעניין ציפורה שנפלה ליד אשה בהריון

כתוב את השאלה כאן:  שלום כבוד הרב. נפלה ציפורן ליד אישה בהריון ולא מוצאים את הציפורן , הציפורן לא יכולה חלילה להזיק לאשה בהריון נכון?

תשובה:  

צריך להיזהר, ובודק אדם עד מקום שידו מגעת. ואם לא מצא, יטאטא את המקום כדי שהציפורן תזוז ממקום למקום, ואז אין בכוחה להזיק.  

 

שאלה - 12102020#

שם השואל/ת:  אוהד

שאלה: שימוש במגבונים בשבת

כתוב את השאלה כאן:  האם מותר להשתמש במגבונים בשבת לצורך ניקוי לא לתינוק?

תשובה:  

מותר להשתמש במגבונים לחים בנחת. וכן מותר להרטיב נייר לקנח בו.

 

 

ראשית, לדעת כמה ראשונים [רש"י, רבנו תם, הרשב"א, הריטב"א, רבנו ירוחם, הסמ"ק, וספר האשכול], אין איסור סחיטה בשיער אפילו מדרבנן, כיון שלא בלוע בו המשקה, והוא הדין לנייר. ואף לחולקים, לכל היותר איסור סחיטה במגבון ונייר הוא מדרבנן, כי אין המשקה גדל בתוכם כזיתים וענבים. וגם אפשר שאין כאן שיעור של סחיטה האסור מהתורה, וחצי שיעור באיסורי שבת הוא מדרבנן. וגם אין דרך סחיטה בנייר ומגבון. וכיון שאינו מתכוין לסחוט אלא לנקות, אף אם בודאי יצאו מים, הרי זה "פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן" שמותר, כמבואר להלן, וכל שכן שיש כאן כמה טעמים שהסחיטה מדרבנן. ואף אם נהנה מהלחות שבהם, כיון שזורק את הנייר והמגבון, והלחות היוצאת מהם הולכת לאיבוד, אין בזה משום מפרק, כמבואר בראשונים. ובלאו הכי, יש אומרים שבסחיטת בגד לא שייך איסור מפרק, כי אין מפרק אלא בגידולי קרקע, וכל הדיון הוא רק מצד מלאכת מלבן [מכבס], וכאן אין חשש, כי בניקוי מיד הוא מתלכלך. וכל שכן אם עושה כן לצורך תינוק שדינו כחולה שאין בו סכנה, שהתירו לו איסורי דרבנן. (מהרש"ם, מנחת שבת, הר צבי, שערים מצויינים בהלכה, אגרות משה, משנה הלכות, הגרש"ז אוירבך, ציץ אליעזר, משיב שלום, שבט הלוי, שמירת שבת כהלכתה, רבבות אפרים, נשמת שבת, מאור השבת, מנוחת אהבה, מנוחה שלמה, עטרת פז, דברי אור ועוד. שבת ד קמח)

 

והנה ההיתר הנ"ל אינו רק לתינוקות, כמבואר לכל מעיין היטב בנימוקים שכתב מרן זצוק"ל. ולהלן מכתב ששלח נכדו של מרן זצוק"ל, הרה"ג רבי יצחק יוסף בן הגאון רבי אברהם שליט"א מיום כ"ח מנחם אב ה'תש"ע, וזו לשונו: ויש להעיר על מה שכתב [מרן] שהוא דבר שאינו מתכוון, שהרי כל מטרת הממחטות לחות הוא לשמש לניקיון על ידי הנוזלים היוצאים מהם, וזה נחשב מתכוון. והשיב לו מרן זצוק"ל בכתב ידו בזו הלשון: "ליתא, שמכיון שאינו משתמש בכח אלא בנחת, גילה דעתו שאין בכוונתו לסחוט, וגם שלא ברור שיסחט, ואף אם תרצה לומר שהוא פסיק רישיה, מכל מקום פסיק רישיה בדרבנן שרי, וכאן לא הוי אלא מדרבנן דמשום מלבן ליכא, ומשום דש הרי הולך לאיבוד. גם לפי מה שכתבתי שחצי שיעור מדרבנן, כשעושה בנחת לא יורד מן הלחות יותר מחצי שיעור שאין בו שיעור סיכת אבר קטן". עכ"ל. ועוד העיר על מה שכתב מרן שהוא לא פסיק רישיה כשמנגב בנחת, וכתב: המציאות ברורה ליודעי דבר שהוא ברור ופשוט שיסחט אף בנחת. והשיב לו מרן: "לא ברור ולא פשוט". ע"כ.

 

שאלה - 01092020A#

שם השואל/ת:  שמעון

כתוב את השאלה כאן:  בני אוטיסט, הוא לא יכול לדבר ולא יכול ללמוד. הוא בן 31 הוא גר איתי ואשתי בבית. האם עליו לעשות מצוות?

בברכה שמעון

תשובה:  

לעשות איסורים בודאי שלא.


כמובן שאלתכם על עשיית מצוות בפועל, כמו הנחת תפילין וכדומה, האם יש דברים שהוא כן מבין? תגדירו את ההבנה שלו במה הוא כן מבין?

שאלה - 01092020#

שם השואל/ת:  עוז

כתוב את השאלה כאן:  שלום כבוד הרב: שאלה בנוגע לסרטוני החתונה . 1)העורך עשה לנו סירטונים של החתונה שיש בהם גם נשים וגם גברים.( לא נשים וגברים שרוקדים יחד חלילה) ולפעמים יש כמה קטעים מבחינת לבוש של נשים שהן לא צנועות , וגם כמה קטעים שהן רוקדות בהן. האם לפי דעת הרב עובדיה כדי שגברים יוכלו לצפות בזה צריך להוריד רק את הקטעים שהנשים רוקדות ושהן לא בצניעות? ( ושפשוט הסרט וידיאו יהיה של נשים וגברים ביחד - פשוט שאין שם ריקודם של נשים וחוסר צניעות של נשים ) ואם כן אז 2) מה ההגדרה של חוסר צניעות ?

תשובה:  

אין היתר לראות נשים גם שהן צנועות, וכל שכן בוידיו שאדם יושב לראות בעדין חדוה, ויכול חלילה לטעות בעיניו. ולכן אם כבר רוצים לעשות וידיו, צריכים להקפיד שיהיה וידיו לגברים לחוד, ולנשים לחוד. שהעיקר שבוידיו של הגברים, לא יהיו נשים בכלל.

 

ומכל מקום אם הנשים האלו הן רק בנות המשפחה הקרובה ומסתכלים בהעברה בעלמא, יש מקום לדון להתיר.

 

ובכל אופן במקרה שלכם, תגידו לעורך שיערוך עוד פעם באופן שבעריכה השניה לא יהיו נשים, וכנ"ל.

 

שאלה - 19082020#

שם השואל/ת:  עוז

כתוב את השאלה כאן:  בילקוט יוסף רשום שאבקת חלב של גויים שמערבים בשוקולד וכדו'(עם הכשר מהרבנות) מעיקר הדין אין בזה איסור מישום חלב עכו"ם , אחר שידוע שעושים אבקה זו מיחלב פרות. ומותר לאכול שוקולד זה. אולם עם כל זה ראוי ונכון להחמיר. אך לקטנים יש להקל גם במיני מתיקה. לא מובנת לי כל כך הלכה זו.

תשובה:  

מותר לכתחילה לאכול אבקת חלב נכרי, ומי שרוצה להחמיר שיחמיר לעצמו. 

 

שאלה - 09082020#

שם השואל/ת:  עוז

שאלה?: מהי דעת הרב עובדיה
כתוב את השאלה כאן:  בנוגע לביקור של איש ואישה נשואים אצל איש ואישה גם כן נשואים שהם מכירים ?
האם יש בכך בעיה צניעותית שהם יושבים ומדברים אחד עם השני/ה ?
ואם זה בעיה האם יש פיתרון לבעיה שזה יעשה בצורה כמו שצריך ?

תשובה:  

המשנה במסכת אבות (פ"א מ"ה) אומרת: "יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים - בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה", ולכאורה מה הקשר בין שני החלקים הראשונים לחלק האחרון? הענין הוא, שאף על פי שזו מצוה להכניס אורחים ולתת להם הרגשה טובה ונעימה כאילו הם בני בית, מכל מקום אסור לנצל זאת כהיתר לפתח שיחה קלילה ונעימה בין גברים לנשים. הן כאשר מדובר בבעל הבית המפתח שיחה עם אורחת, והן באורח המפתח שיחה עם בעלת הבית.

מותר אמנם לאורח להודות לבעלת הבית וכדומה, ומותר לבעלת הבית לנהוג באדיבות עם אורחיה, אך יש לשים לב לשמור על המרחק המתאים.

 

אולם עם כל זה עדיין מפגש של זוגות צעירים יחד, הוא נוהג פסול, שיכול חלילה להביא לידי תקלות רבות. זכותם וחובתם של כל בני זוג לשמור על ביתם, ולא להכניס אורחים, אשר יש חשש כלשהו שיצא מכשול מנוכחותם. ולכן בדברים אלו אין כלים ברורים, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (סנהדרין כו ע"א), והרחק מן הכיעור והדומה לו (חולין מד ע"ב), ושב ואל תעשה עדיף (עירובין ק ע"א).

 

ובדרך אגב, אף על פי שבסעודת שבת במשפחה המצומצמת, ברור שאין שום בעיה שישבו אח מול אחות. אולם בסעודת שבת הנערכת עם קרובי משפחה, כגון גיסים, דודים וכדומה, צריכים לתת את הדעת לסדר את מקומות הישיבה, באופן שהגברים יתרכזו בחצי אחד של השולחן והנשים בחצי השני, כך שלא ישבו גברים מול נשים, אלא גברים מול גברים ונשים מול נשים. ובסעודות מורחבות יותר, כמו בשבתות חתן וכדומה, יערכו שולחנות נפרדים לגברים ולנשים, ויעמידו מחיצה ביניהם.

 

וכאן המקום לעורר על משפחות הנמנות בין מקיימי התורה והמצוות בהידורים רבים, ואילו דווקא בדברים הללו אינם נותנים דעתם לחומרת האיסור, ובשולחן השבת שלהם יושבים זוגות מול זוגות, באופן שאיש יושב מול אשה אחרת. ואליהם נשאל שאלה, וכי מותר להסתכל על גיסתו - אשת אחיו?! הרי בודאי שאסור, ואיך יכול לשבת מולה במשך שעה או שעתיים, וכי יכול הוא להיזהר שעיניו יהיו נתונות רק בצלחת?! ובעת השירה ודברי התורה היכן יתן את עיניו?! וכשדברנו בזה בכמה מקומות, רבים הודו שרק עתה הם מתבוננים שהנהגתם עד כה לא היתה נכונה, ובודאי שלא היה בה נחת רוח לבורא עולם. ואברך חשוב אמר לי שכך נוהגים בבית חמיו, ובאמת אין לו יישוב הדעת בסעודות השבת, כי תמיד יוצא שגיסתו יושבת מולו, והיא מסתכלת עליו והוא אינו יודע היכן לתת את עיניו. ישמע חכם ויוסף לקח.

 

שאלה - 26072020#

שם השואל/ת:  עוז

כתוב את השאלה כאן:  


אשמח מאוד מאוד אם הרב יוכל להגיד לי מה דעתו של הרב יצחק יוסף על שאלות אלו :

1) בשרים של בדץ בית יוסף של שחיטה של הארץ - ספרדים יכולים לאוכלם לכתחילה ללא כל חשש? 
2)אם אני ואשתי מתארחים אצל המשפחה שלנו והם אוכלים בשר חלק אבל לא בדץ , מה צריכים לעשות במצב כזה?
3)אני ספרדי ואחרי שהתחתנתי אני מאוד מאוד רוצה להמשיך ולהוציא את הציציות בחוץ - אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות , זה בסדר נכון ? 
4)האם לצאת לחוץ לארץ לטיול - שהעיקר זה לטייל והטפל זה  ללכת לקבר/י צדיק/ים זה מותר?
5) האם הרב בעצמו אוכל לכתחילה בשר חלק של הרבנות הראשית לישראל?

תשובה:  

1. כן לכתחילה.
2. אין שום בעיה.
3. אם זה מחזק אותך, אדרבה תוציא. אבל אם בשביל לעשות רוח ולהשתכנז, אל תוציא.
4. לא יוצאים לחו"ל לטיול, לא חסר מקומות בארץ לטייל בקדושה ובטהרה. ורק מי שאין באפשרותו , אז ילך גם למקומות הקדושים בחו"ל. והנכון ביותר שיעשה זיכוי הרבים למסור שיעור, או לחלק שם חוברות בהלכה ובאגדה.
5. חכם שואל כענין.

 

 

1   2   3   4   5    6      7